האי הבודד הוא ללא ספק הבית, הדירה בה שלומית גרה ועובדת. יש בה חדר המוקדש לסטודיו אך למעשה העבודה מתפרשת ומתפשטת על פני הבית כולו ומקיימת יחסי סימביוזה עם פעולות החיים הרגילות, עד שקשה להפריד ביניהן. הבית עצמו והחפצים הרבים שבו נגועים במחלת האמנות ומשתתפים בטקס הפריון הבלתי נלאה והמתמשך שלה. בסרט הוידיאו הנהדר 'לאחר 20 שנה' (2017), שבו שקופיות נמוגות בקצב אחיד בזו אחר זו, הבית מוצג כאתר ארכיאולוגי, מעקב ומחקר של תרבות שלמה. הממצאים מונים בעיקשות את כל מה שנמצא בשולי החיים, בשאריות, בשיירים, בשברים ובמקטעים, מה שמונח או הוטל בקצה, לצד, ליד ומתחת; דברים שמידת הנראות שלהם משתנה והם כמו מתחמקים מן המצלמה, נמנעים ממנה, בעוד היא עצמה תרה אחר המיקוד הנכון. אלה כוללים דברים מן הדומם, החי והצומח כשלעתים לא קל לדעת מה הוא מה.
"...נְצָרִים מְדֻלְדָּלִים וּכְפוּפִים,
מִשׁתַרְבְּבִים בְּגַסּוּת מִתֵּבוֹת פּגוּעוֹת קִמָּחוֹן,
תָּלוּ כְּלַפֵּי מַטָּה צַוָּארִים אֲרֻכִּים, צְהֻבִּים וְרָעִים, כְּמִין נְחָשִׁים טְרֹופִּיִּים.
וְאֵיזוֹ. עֲצֶרֶת שֶׁל בְּאוּשִׁים! –
שָׁרָשִׁים בְּשֵלִים כּפִתָּיוֹן נוֹשָׁן, גִּבְעוֹלִים בַּשׂרָנִיִּים, פּוֹרִיִּים עַד צַחֲנָה, עֲמוּסֵי תַּחְמִיץ,
טַחַב-עָלִים, דֶּשֶן, סִיד, שֶנֶעֶרְמוּ כְּנֶגֶד לוּחוֹת חֲלַקְלַקִּים,
דָּבָר לֹא וִתֵּר עַל חַיָּיו:
אֲפִלּוּ הַלִּכְלוּךְ זָע בִּנְשִׁימוֹת קְטַנְטַנּוֹת. "
('מחסן שורשים' מתוך 'ילד על גג חממה – מבחר משירי תיאודור רות'קה' בתרגום: צביקה יעקובי.)
